כאשר מחיר אונקיית הזהב מתנדנד סביב שיאים היסטוריים, מתברר כי המתכת הוותיקה ממשיכה לשמש עוגן ביטחון לממשלות ולא רק למשקיעים פרטיים. על-פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית וה-World Gold Council, ארצות-הברית ממשיכה להוביל את טבלת עתודות הזהב עם 8,133 טונות – כמעט פי שניים וחצי מן המקום השני, גרמניה, המחזיקה 3,352 טונות. איטליה וצרפת נושמות בעורפה עם 2,452 ו-2,437 טונות בהתאמה, בעוד רוסיה (כ-2,333 טונות) וסין (כ-2,264 טונות) משפרות את מצבן בהתמדה.

הנתונים הכמותיים – תמונת מצב רבעון ראשון 2025
בסיכום הרבעון הראשון של 2025 נרשמה ביקוש נקי של 290 טונות בקרב בנקים מרכזיים – נתון הגבוה ב-1 % לעומת התקופה המקבילה אשתקד. פולין בלטה כרוכשת הגדולה ביותר, אולם גם סינגפור, הודו וצ’כיה הוסיפו משמעותית. מנגד, קטר ורוסיה מימשו חלק קטן ממלאי הזהב שלהן אך נותרו בליגה של המחזיקים הגדולים. התנהלות זו מחזקת את מגמת הפיזור משטרי ריבית תנודתיים ומחזקת את התפיסה של זהב כחומת מגן מפני הסלמה גאו-פוליטית.

זהב כעוגן אמון במטבע – בין דולר ליואן
שיעור הזהב ביתרות החוץ של ארה״ב עומד על כ-71 %, מהגבוהים בעולם, בעוד גרמניה מייחסת לזהב 67 % מנכסיה הבינלאומיים. עבור רוסיה, מאז סבב הסנקציות של 2022, הזהב מהווה כ-34 % מיתרותיה ומשמש גידור מפני הקפאה של נכסי מט״ח במערב. גם סין, ששמרה עד 2015 על רמה כמעט אפסית של זהב, העלתה מאז את החזקותיה ביותר מ-60 % כדי לתמוך ביואן בתהליך הבינאום. פעולה זו מאותתת כי בייג׳ינג מבקשת לעגן את המטבע שלה בערך ממשי, בדומה לרצון לפזר תלות בדולר.

השלכות על שוקי המטח והאג״ח
כאשר בנקים מרכזיים מזרימים ביקוש לזהב, הם מפחיתים בחלק מהמקרים אחזקות אג״ח אמריקאיות וקורפות דולרים. מהלך זה עלול ללחוץ כלפי מעלה את תשואות האג״ח הארוכות בארה״ב, כפי שנצפה כבר בסוף 2024. במקביל, התחזקות מתמדת של הזהב מעלה שאלות לגבי אמון המשקיעים במדיניות הפדרל ריזרב בתקופה של אינפלציה דביקה. המשוואה הפשוטה: אם בנקים מרכזיים קונים זהב – ייתכן שהם מעריכים שהשקלול בין אינפלציה, ריבית ריאלית וחובות ציבוריים איננו בר-קיימא בטווח הארוך.

מדוע אירופה שומרת על הסטאטוס-קוו?
למדינות גוש היורו – גרמניה, איטליה, צרפת והולנד – אחזקות זהב גדולות עוד מימי ה-Bretton Woods. בניגוד לסין ורוסיה, הן אינן רוכשות באופן אקטיבי מאז 2012, אך גם אינן מוכרות, חרף העלייה במחיר. בכך הן מאותתות כי זהב ממשיך לשמש משענת קדומה לאמון במטבע האירופי, במיוחד בתקופות של ויכוחים פיסקליים (כמו סביב הגירעון האיטלקי). אי-מכירה גם מונעת לחץ על מחיר השוק, שעלול לחזור כבומרנג ולאותת חולשה פיננסית של היבשת.

ישראל במשחק?
בנק ישראל מחזיק כ-20 טונות בלבד – פחות מאחוז אחד מהיתרות. אף שבשנים האחרונות נשמעו קולות הקוראים להגדיל את הרכישות, הבנק המרכזי מעדיף להתמקד בדולר, אירו ושקל ולשמור גמישות גבוהה בשוק המט״ח. עם זאת, בעידן תנודתיות עולמית, ייתכן שגם בירושלים יידרשו לשקול אם לשלב זהב ככלי פיסקלי-מוניטרי המקטין תלות במטבע בודד.

האם המומנטום יימשך?
בהנחה שהבנק המרכזי האמריקאי ימשיך במדיניות של “ריבית גבוהה לזמן ממושך”, ושסיכוני גאו-פוליטיקה במזרח אירופה ובדרום סין לא ישככו, קשה לראות את הביקוש הממשלתי לזהב דועך. אולם, אם מדינות מתעוררות יחוו ירידת יתרות מט״ח חדה, הן עשויות להעדיף נזילות בדולרים ולמתן זמנית רכישות זהב.

מבט קדימה
הנתונים מרמזים כי הזהב חוזר להיות משתנה מפתח במערכת המוניטרית הגלובלית, ולא רק נכס השקעה דיפנסיבי. המשקל של עתודות זהב בחשבונות הבנקים המרכזיים ימשיך, ככל הנראה, לגדול במדינות שמבקשות לבזר סיכונים פוליטיים, להקטין תלות בדולר ולהגן על עמדתן הפיסקלית.