שוק ההון העולמי מצוי בעיצומה של תקופה טלטלה חסרת תקדים, כאשר הנתונים הכלכליים המרכזיים מאותתים כולם לכיוון אחד: משבר אמון מוניטרי עמוק, שמערער את היסודות הפיננסיים שעליהם נבנתה הכלכלה הגלובלית מאז מלחמת העולם השנייה. עליית מחירי הביטקוין, התרסקות הדולר, התייקרות המתכות היקרות ועליית תשואות האג”ח – כולם מהווים תסמינים למחלה אחת: מדיניות פיסקלית מופרזת וחוסר יציבות מבנית.

ביטקוין מזנק +60% בשלושה חודשים – מטבע או נורת אזהרה?

העלייה החדה של ביטקוין מאז תחילת השנה היא הרבה מעבר לתנועה ספקולטיבית רגילה. מדובר בתגובה משולבת למספר גורמים מקבילים – בראשם השחיקה באמון הציבורי במטבעות פיאט, ובראשם הדולר האמריקאי. בעוד שהבנק הפדרלי מתקשה לבלום את הגידול באינפלציה, ובזמן שהוצאות הממשל הפדרלי שוברות שיאים חדשים, המשקיעים פונים לנכסים שאינם כפופים להדפסות ללא רסן. עבור דור שלם של משקיעים צעירים, ביטקוין נתפס לא כחלופה, אלא כברירת מחדל של כסף אמיתי – כזה שאינו ניתן למניפולציה על ידי רגולטורים.

הזינוק ב־60% בשלושה חודשים בלבד מעיד על זרימת הון אדירה מצד מוסדות פיננסיים ומשקיעים פרטיים כאחד. מגמה זו מלווה בעלייה חדה בנפחי המסחר, גידול בהחזקות מוסדיות, והשקה של מכשירי השקעה ייעודיים כדוגמת קרנות סל מבוססות קריפטו. עבור רבים, ביטקוין מגלם תפקיד דומה לזה של הזהב בשנות ה־70: עוגן של ערך בעידן של דה־מוניטיזציה גלובלית.

הדולר האמריקאי בצניחה – שיא שלילי שלא נראה מאז 1973

הדולר פותח את 2025 עם רצף ירידות שערים שטרם נצפה מאז נפילת הסכם ברטון וודס ב־1973. הסיבה המרכזית לכך היא התרחבות אגרסיבית של החוב הפדרלי, בשילוב חוסר התאמה בין ריבית הבסיס לבין רמות האינפלציה בפועל. המשקיעים הגלובליים שואלים את עצמם שאלה פשוטה – האם ניתן עוד לסמוך על הדולר כמטבע רזרבי יציב? התשובה, ככל הנראה, פחות ברורה מבעבר.

הירידה החדה במדד הדולר (DXY) מול סל מטבעות מצביעה על תזוזה קונסיסטנטית של הון אל עבר נכסים ריאליים או אלטרנטיביים. גם הבנקים המרכזיים, ובראשם סין, הודו ורוסיה, מאטים את קצב רכישת האג”ח האמריקאיות – מה שמעיד על שינוי מגמה גאו-פיננסית עמוק. פיחות מהותי בדולר הוא לא רק בעיה אמריקאית; מדובר באירוע כלכלי עולמי שצפוי להשפיע על סחר, מחירים ותנועות הון ברחבי העולם.

הזהב בדרך ל־$3,400 – התשובה הקלאסית לחוסר יציבות

מחיר הזהב, שנסחר לאחרונה מעל לרמות של 3,300 דולר לאונקיה, הפך שוב למדד מרכזי לבחינת מצב הרוח של השווקים. כשמשקיעים מצביעים ברגליים ובורחים למתכות יקרות, זהו סימן מובהק לכך שהמערכת הפיננסית מאבדת את אמון הציבור. הזהב, כידוע, אינו תלוי בגורמים פוליטיים או במדיניות ריבית, ולכן נתפס כאמצעי גידול בפני אינפלציה, פיחות מטבע או סיכון סיסטמי.

עליית המחירים לא נובעת רק מביקושים פרטיים. גם מדינות ריבוניות החלו להגביר את רכישות הזהב שלהן כחלק מאסטרטגיה של “דה־דולריזציה”. הבנק המרכזי של סין, לדוגמה, רכש יותר מ־300 טון זהב בשנתיים האחרונות – נתון המעיד על שינוי בעמדות הכלכליות ברמה הגלובלית. אם המגמה תימשך, ייתכן שהזהב ישבור שיאים היסטוריים חדשים עוד במהלך הרבעון הקרוב.

תשואות אג”ח אמריקאיות מזנקות – משבר החוב כבר כאן

תשואות אג”ח ממשלת ארה”ב ל־10 שנים חצו רף קריטי, משקפות פאניקה הולכת וגוברת בקרב מחזיקי חוב אמריקאי. ככל שהתשואות מזנקות – כך האינדיקציה לסיכון חוב גובר. למעשה, מדובר באזהרה שוק קלאסית: רמות חוב של מעל 130% תוצר לא יוכלו להימשך לנצח ללא תגובה ריאלית מהמשקיעים.

העלייה בתשואות משמעותה עלות מימון יקרה יותר לממשל הפדרלי, מה שמחריף את הגירעון ומגביר את הצורך להנפיק חוב נוסף בתנאים פחות משתלמים. זוהי לולאת פידבק שלילית – ככל שהגרעון גדל, התשואות עולות, וככל שהתשואות עולות, כך גם הגירעון. משקיעים מוסדיים, בעיקר קרנות פנסיה ובנקים מרכזיים, מתחילים לדרוש פרמיות סיכון שלא נראו מאז 2011 – סממן ברור לכך שהשוק כבר אינו מאמין ביכולת ארה”ב “לקנות זמן” באמצעות הדפסות כסף.