ב-29 ביולי 2025 פרסם אתר CNBC ידיעה דרמטית: לראשונה בהיסטוריה, הודו עקפה את סין בהיקף משלוחי הסמארטפונים שלה לשוק האמריקאי. בעוד במשך עשור שלם נחשבה סין למפעל הסמארטפונים של העולם, שנת 2025 מהווה נקודת מפנה – גם עבור תעשיית הטכנולוגיה, גם עבור שרשראות האספקה הגלובליות, ובעיקר עבור מאזן הכוחות בין המעצמות. מה הוביל למהפך הזה, מה המשמעות הכלכלית והאסטרטגית של השינוי, ומהן ההשלכות על שוק הסמארטפונים ועל יחסי הודו-סין-ארה”ב?

הנתונים: כך נראית תמונת השוק

על פי נתוני Canalys שפורסמו בכתבה, ברבעון השני של 2025 ייצאה הודו לארה”ב 12.1 מיליון מכשירי סמארטפון – לעומת 10.7 מיליון בלבד שיוצאו מסין. מדובר בשינוי חד: שנה קודם לכן, סין עדיין הובילה ב-15% בפלח השוק, ואילו כיום הודו מהווה 40% מכלל המשלוחים האמריקאים, בעוד סין צנחה ל-35%. הנתון הזה בולט עוד יותר כאשר לוקחים בחשבון שב-2022 סין סיפקה כמעט מחצית מכלל הסמארטפונים לארה”ב, והודו לא הגיעה ל-20%.

הסיבות לכך מגוונות: הגברת המיסוי והרגולציה מצד ארה”ב על תוצרת סינית, הקלות מסיביות שנתנה ממשלת הודו ליצרנים בינלאומיים, השקעות של עשרות מיליארדי דולרים במפעלי ייצור ומו”פ במדינת תת-היבשת, ותמריצים לאינטגרציה אנכית. אפל, למשל, ייצרה השנה כ-60% מהאייפונים שיועדו לארה”ב דווקא בהודו – שינוי היסטורי לעומת השנים בהן כמעט כל פסי הייצור היו בסין.

מגמות עומק: לא רק גיאוגרפיה – שינוי תעשייתי ואסטרטגי

המעבר של ייצור סמארטפונים מהסביבה הסינית להודית הוא חלק מתהליך רחב יותר של “דה-סיניזציה” בשרשראות האספקה הגלובליות. חברות אמריקאיות, אירופאיות ויפניות הבינו בשנים האחרונות כי תלות ייצורית בסין הפכה לאיום עסקי – לא רק בשל מגבלות מסחר ומכסים, אלא גם בשל סיכוני גיאופוליטיקה, רגולציה פנימית בלתי צפויה, והפרעות תפעוליות (למשל במהלך מגפת הקורונה).

במקביל, הודו מיצבה עצמה כאלטרנטיבה אמינה: עם כוח עבודה עצום, שכר תחרותי, אוכלוסייה דוברת אנגלית, ממשלה המעודדת השקעות זרות, ויכולת ללמוד טכנולוגיה מתקדמת במהירות. תוך פחות מחמש שנים, הודו הצליחה להקים עשרות פסי ייצור מודרניים – חלקם ממוחשבים ברמה עולמית – המותאמים לדרישות חברות ענק דוגמת אפל, סמסונג, שיאומי ואחרות.

תמריצי ממשלה והשפעת המדיניות