כתגובה להתפשטות נגיף הקורונה בסין המנהיג העליון של קוריאה הצפונית, מר קים ג’ונג און, החליט להפסיק לאלתר את קשרי המסחר עם סין, עמה התנהל 90% מנפח פעילות הסחר יבוא, יצוא של צפון קוריאה. קים לא הסתפק בזאת אלא צמצם באופן דרסטי גם את מעט המסחר שהתנהל מול מדינות נוספות דוגמת פקיסטן, הודו, גאנה ורוסיה.

עד משבר הקורונה צפון קוריאה ייצאה בעיקר בגדים שיועדו לשוק האירופאי אליו עברו דרך חברות סיניות. וגם פחם ועפרות ברזל. צפון קוריאה ייבאה בד (חומר גלם לתעשיית הטקסטיל), ומוצרי יסוד כגון שמן סויה, אורז, קמח חיטה ועוד. צפון קוריאה מדורגת הרחק במורד הטבלה העולמית מבחינת התוצר הלאומי הגולמי (נכון ל – 2018 מקום 178 מבין 193 מדינות העולם. אולם, מכיוון שהתמ”ג בצפון קוריאה התכווץ הדירוג צנח מאז).

לפיכך, אין פלא שניתוק קשרי מסחר בהיקף כה משמעותי יגרור אחריו משבר כלכלי מקומי קשה. במדינה ענייה דוגמת צפון קוריאה משבר כזה פירושו לא פחות מחרפת רעב למיליוני אזרחים.
מדינות רבות צופות בדאגה אחר המתרחש בצפון קוריאה אולם חשש עמוק במיוחד קיים בקרב מנהיגי ואזרחי קוריאה הדרומית.

סירוב עיקש לסיוע בינלאומי 

עם תום מלחמת העולם השנייה, ממש כפי שקרה עם מזרח ומערב ברלין, חולקה קוריאה לאזור בו הקים המערב שלטון דמוקרטי (קוריאה הדרומית) ואזור בו הושתת שלטון קומוניסטי טוטליטרי. ככל שהמשטר בצפון קוריאה התבצר בעמדותיו, הלך והפך לדיקטטורה בה השלטון עובר מאב לבנו, כך העמיק הקרע בין שתי הקוריאות והמתיחות בגבול גברה.

חשוב לציין כי קוריאה הדרומית ומדינות רבות נוספות מסביב לעולם לא חדלו לרגע מלהושיט לקוריאה הצפונית יד לשלום. בדרום קוריאה אפילו מכהן שר “איחוד” (Unification minister) שמשרדו עוסק בטיפוח קשרי ידידות עם צפון קוריאה, עד כה ללא הצלחה יתרה.

היו”ר קים, מנהיגה העליון של קוריאה הצפונית, כפי הנראה מתוך שאיפה לשמר את המצב השלטוני הקיים, אותו ירש מאביו, ולא מתוך רצון להיטיב עם אזרחי המדינה, אימץ מדיניות לפיה קוריאה הצפונית צריכה לחתור להיות עצמאית לחלוטין ולא תלויה בשום צורה במדינה אחרת כלשהי.
קים שומר בקנאות על עקרון זה גם לנוכח משבר הקורונה. למרות השפעתם ההרסנית של הצעדים הדרקוניים שבחר לנקוט, לכאורה לשם הגנה על אזרחים צפון קוריאה מן הווירוס הקטלני, קים מסרב בתוקף לקבל סיוע מדרום קוריאה או מכל מדינה אחרת. מכולות עמוסות ציוד רפואי ומזון חירום (קרקרים עשירים בפרוטאינים) עומדות מזה חודשים כאבן שאין לה הופכין על הגדה המערבית (הגדה הסינית) של נהר יאלו המפריד בין סין לקוריאה הצפונית, השוכנת מן העבר המזרחי שלו.

מחירי מוצרי היסוד מאמירים

אותותיו של המשבר העמוק הפוקד את קוריאה הצפונית ניכרים היטב. צפון קוריאה עצמה אינה מפרסמת נתונים מהימנים אולם מומחים בינלאומיים מזהירים שהמדינה נמצאת בנקודה קריטית בה רוב מלאי התוצרת החקלאית המקומית כבר נצרך, נותרו מספר חודשים עד הבשלת יבולים חדשים וגם הם צפויים להיות דלים בשל מזג אוויר חריג שפקד את האזור בשנה החולפת.
סגרים על אזורים בתוך המדינה הוסיפו לחומרת הבעיה מכיוון שבמשך תקופות ארוכות לא ניתן היה לקיים מסחר בשווקים המקומיים. נראה שמשפחות רבות בצפון קוריאה איבדו את מקור פרנסתם וללא שינוי שיניע מחדש את גלגלי הכלכלה המדינה כולה תצלול אל תקופה של עוני ורעב.

מלבד הרצון למנוע סבל מאזרחי צפון קוריאה, מנהיגי דרום קוריאה ומנהיגים במדינות רבות נוספות בעולם, חוששים שקים ג’ון און ינסה לתמרן את ארצו (או, ליתר דיוק, את שלטונו) דרך המשבר באמצעות הסטת תשומת הלב אל עבר איומים ביטחוניים, לכאורה, מצד מדינות דוגמת ארה”ב, האיחוד האירופי וכמובן דרום קוריאה בעלת בריתם.

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור בו מהווה ייעוץ מקצועי לבצע השקעות בתחום כזה או אחר.