הרבה דיבורים נשמעים לאחרונה על העלאת הריבית והשפעתה על האינפלציה ועל הצמיחה במשק, הן בארץ והן בארצות הברית. הריבית משפיעה דרך עלות הכסף על רמת הביקוש למוצרים ומכאן על האינפלציה מצד אחד ועל הצמיחה מצד שני.

הריבית אותה מעלה או מוריד הנגיד היא ריבית בנק ישראל (בארץ), והיא משפיעה על כל שאר הריביות במשק – המשכנתא, ריביות צרכניות וגם ריביות עסקיות של החברות השונות, ובין השאר גם על ריביות האג”ח – אגרות החוב.

“אגרות חוב” הן חוב שלוקחת המדינה או החברות במשק ותמורת החוב הזה הן משלמות ריבית. העלאת הריבית מייצרת אלטרנטיבה אטרקטיבית יותר לאגרות הקיימות שהופכות את אלו הנוכחיות “יקרות מדי” ובכך גורמות לירידה במחירן. כך קרה שתהליך עליית הריבית גרם להפסדים כבדים בשוק אגרות החוב הממשלתיות והקונצרניות לאחר שנים של רווחים מתמשכים.

ירידה במחיר – עליה בתשואות ולהיפך

נקודה מעט מבלבלת הוא השימוש במילים “עליה בתשואות” שמשמעותו בעצם ירידה במחיר אגרות החוב. נסביר את העניין עם דוגמה פשוטה. נניח שאגרת חוב מסוימת משלמת 5 שקל ריבית כל שנה, והאיגרת עולה 100 שקל. אם כן הריבית, או במילים אחרות, התשואה היא 5 שקל. מה קורה אם מחיר האיגרת ירד במשך שנה אחת ל-50 שקל? היא עדיין משלמת 5 שקל, אך כעת ה-5 שקל מסמלים 10% ריבית. כלומר ירידה במחירה של האיגרת הביא לעלייה בתשואות. מי שהחזיק את האיגרת לאורך התהליך סבל מ”הפסדי הון” של 50%. כלומר, הוא עדיין קיבל 5 שקל כריבית על השקעתו, אך כעת מחיר האיגרת הוא חצי ממחירו בזמן הקניה. כלומר יש פה רווח ריבית, אך הפסד על ההון.

התהליך עובד כמובן גם בצורה ההפוכה. אם מחיר האיגרת עלה במשך השנה מ-100  שקל ל-200 שקל, הרי שהריבית הנוכחית משקפת תשואה של 2.5% בלבד, אך מחזיק האיגרת הרוויח 100 שקל, כלומר 100% על השקעתו.

מחירי אגרות החוב הן תנודתיות ועולות ויורדות מסיבות שונות. כאשר מחיר איגרת עולה התשואה יורדת ונרשם רווח הון. כאשר היא יורדת, התשואה עולה ונרשם הפסד הון. כל זה כמובן לא משפיע על מי שמחזיק באיגרת עד סוף ימיה. המחיר עולה או יורד בשוק, אך בסופו של דבר המשקיע יקבל את הקרן והריבית של האגרת (אלא אם כן תרשם פשיטת רגל לחברה או לממשלה ואז הוא יאבד את כל השקעתו או חלקה). לכן מי שמשקיע עד הפידיון, מקבע את התשואה הנוכחית של אגרות החוב ולא מושפע מהתנודתיות הזו.

בשנים האחרונות הריבית הלכה וירדה בעקביות. אם פעם אגרות החוב הממשלתיות היו נותנות ריבית של 10% יותר כיום הן נותנות אחוזים בודדים. ככל שהריבית של בנק ישראל ושל ממשלת ישראל ירדה הרי שמחיר איגרות החוב בשוק עלה ועלה ונרשמו רווחי הון משמעותיים, אם כי הריבית השוטפת הפכה לפחות ופחות אטרקטיבית.

כעת, עם שינוי המגמה הרי שנוצר מהלך הפוך. כיון שהריבית במשק עולה, מחיר אגרות החוב הולך ויורד והתשואות עולות כך שנרשמים הפסדי הון למחזיקים. לאט לאט הריביות יהפכו להיות אטרקטיביות יותר ומשקיעים חדשים יכנסו באופן שבסופו של דבר תהליך עליית התשואות יעצר מתישהו. הבעיה שקשה להעריך מתי זה יקרה בפועל.

התופעה משפיעה יותר על אגרות החוב הארוכות, כלומר שזמן הפרעון הסופי שלהן עוד רחוק. באופן כללי ככל שהאיגרת היא לתקופה ארוכה יותר, הריבית עליה גבוהה יותר. בנוסף, כל שינוי במחיר האיגרת משפיע לטווח ארוך יותר, לכן השינויים בשוק הם משמעותיים הרבה יותר.

לכן, אגרות החוב הממשלתית 0142 שהמח”מ (משך חיים ממוצע) שלה הוא מעל 13 שנה, ירדה ב-14% ב-12 החודשים האחרונים, ואילו איגרת 0323 שהמח”מ שלה פחות משנה ירדה רק ב-1% באותה תקופה זמן. דוגמה נוספת: אגרת 0347 בעלת מח”מ של מעל 16 שנה ירדה ב-12 החודשים האחרונים מעל 15%. אלו הפסדים משמעותיים לאחר ששנים ארוכות נהנו האגרות הארוכות מרווחי הון משמעותיים.

מה יהיה מכאן והלאה? תלוי בהערכה לגבי המשך מתווה העלאת הריבית. ככל שהשוק לא משקף במילואו את תהליך העלאה הרי שהירידות והפסדי ההון ימשיכו. יחד עם זאת, מי שמעוניין להחזיק באגרות החוב עד סוף ימיהם, ולא מוטרד מהתנודות בשווקים יכול להתחיל למצוא תשואות אטרקטיביות יחסית לשנים קודמות. כך לדוגמה אגרת 330 בעל מח”מ של 7 שנים תעניק ריבית של 2.75% ברוטו עד סוף ימיה, במידה והמחזיק לא ימכור בדרך. יש שיראו בכך תשואה אטרקטיבית, ואחרים יחפשו תשואות גבוהות יותר במקומות אחרים. ראוי לציין שבשוק הקונצרני (אגרות חוב של החברות) התשואות גבוהות יותר אך גם הסיכון הוא גבוה יותר.

אביב פרוינד

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור בו מהווה ייעוץ מקצועי לבצע השקעות בתחום כזה או אחר.