מדד המיליארדרים כסמן לעוצמה כלכלית ואי-שוויון

במאה ה-21, מספר המיליארדרים בכל מדינה הפך למדד לא רשמי של עוצמה כלכלית, חדשנות טכנולוגית ולעיתים גם רמת הריכוזיות של ההון. הגרף לעיל, על פי נתוני 2025 של CEO World, ממחיש את הפערים העצומים בין מדינות ומבליט את עליונותה של ארצות הברית. ניתוח הדינמיקה שמייצרת את העושר הזה, לצד המשמעויות החברתיות והפוליטיות, הוא הכרחי לכל מי שמבקש להבין את כיוון הקפיטליזם הגלובלי.

סקירה כמותית – היכן חיים הכי הרבה מיליארדרים

ארה״ב עומדת בראש עם 902 מיליארדרים, כמעט פי שניים מסין שבמקום השני (450). הודו שלישית (205), ואחריה גרמניה (171), רוסיה (140), קנדה (76), איטליה (74), הונג קונג (66), ברזיל (56) ובריטניה (55). ריכוז המיליארדרים לא מקרי – הוא משקף כלכלה עם שוקי הון מפותחים, יזמות חדשנית, קרנות הון סיכון והשקעות פרייבט אקוויטי, ולעיתים גם מדיניות מס גמישה.

עליונות ארה״ב נובעת מהמעמד שלה כמרכז הפיננסים והחדשנות: מסיליקון ואלי ועד וול סטריט, משמות כמו אילון מאסק וג׳ף בזוס ועד ענקי הפיננסים והבריאות. הגיוון והיקף השוק האמריקאי הם פועל יוצא של עשרות שנות השקעה באקוסיסטם של יזמות. סין הצטרפה במהירות – ליברליזציה, מסחר אלקטרוני, טכנולוגיה וייצור הביאו לגל מיליארדרים חדש, על אף ההידוק הרגולטורי לאחרונה.

הודו עולה שלישית, בזכות IT, שירותים פיננסיים וצריכה המונית. גרמניה ורוסיה משקפות כלכלה תעשייתית, אוליגרכיה ומורשת הפרטה. הונג קונג נותרה שער פיננסי אסייתי, ואיטליה, קנדה וברזיל מוכיחות כי עושר משפחתי לצד יזמות טכנולוגית מזינים יחד את ״מועדון המיליארדרים״.