מדד CAPE (או: Shiller P/E), שפותח על ידי חתן פרס נובל לכלכלה רוברט שילר, הוא כלי מוערך להערכת שווי שוק המניות לאורך זמן. המדד מחשב את יחס המחיר לרווח (P/E) של מדד S&P 500, אך בניגוד ליחס רגיל שמבוסס על רווחים של שנה אחת, ה־CAPE מחשב את ממוצע הרווחים הריאליים של עשר השנים האחרונות – ובכך מפחית את השפעתם של מחזורים זמניים. רמות גבוהות של CAPE מקושרות היסטורית לתשואות עתידיות נמוכות ולסיכון מוגבר לתיקונים, אך אינן מנבאות נקודתית מתי תתרחש ירידה. כיום, כשהמדד חוצה שוב את רף 37 – רבים שואלים את עצמם אם מדובר באיתות אזהרה ברור, או פשוט בסימן לעידן חדש של תמחור שווקים.

לא עוד “בועה ללא רווחים”: הבסיס הפיננסי איתן יותר
במרכז השוני בין 2025 לשנת 2000 עומדת העובדה כי החברות שמובילות את העליות הנוכחיות — בראשן Nvidia, Microsoft ו־Apple — הן רווחיות בצורה קיצונית, עם שולי רווח שנעים סביב 50% ותזרים מזומנים חזק. לפי ניתוח של Owen Analytics, החברות המובילות במדד ה־S&P 500 כיום מציגות נתונים תפעוליים שלא נראו בעבר.

גם התחזיות לרווחים בשנה הקרובה נותרות אופטימיות: נתוני Refinitiv שפורסמו ב־Reuters מראים כי הציפייה לרבעון השני של השנה היא לצמיחה של כ־6.5% ברווח למניה, כאשר שנת 2026 צפויה להציג צמיחה דו-ספרתית של מעל 14%.

ריכוז שיא: שוק עם חמישה נהגים
אחד המרכיבים החריגים בשוק הנוכחי הוא רמת הריכוזיות הקיצונית: לפי MarketWatch, שבע מניות (“Magnificent 7”) מהוות כשליש מהשווי הכולל של מדד S&P 500 — רמה גבוהה אף יותר מהשיא של תקופת הדוט-קום. לפי נתוני FactSet, יחס ה־Forward P/E של החברות הללו עומד על 25, בעוד יתר החברות במדד מתומחרות במכפיל שנע סביב 16–18.

משמעות הדבר היא שההערכות הגבוהות אינן משקפות את השוק כולו, אלא מקטע קטן אך בעל השפעה דרמטית – מה שמטשטש את האותות שמספק ה־CAPE המצרפי.

האם AI מצדיק את התמחור, או שזהו רק הייפ נוסף?
בשוק שורר קונצנזוס מתגבש כי מהפכת הבינה המלאכותית תיצור ערך כלכלי עצום — אך יש המזהירים מהתלהבות יתר. כתבה שפורסמה ב־Business Insider קובעת כי תמחורי מניות AI מזכירים דפוסי בועה קלאסיים, עם עליות שערים חדות על רקע ציפיות לא ממומשות. גם כאן, ההקבלה לתחילת שנות ה־2000 ברורה — אך עם הבדל מהותי: הפעם, לפחות לחלק מהחברות יש תזרים ולקוחות.

השוק ממשיך לטפס – למרות ריבית גבוהה
בשונה מהשנים 2020–2021, שבהן הריבית הייתה אפסית, כיום השוק מתמודד עם מדיניות מוניטרית הדוקה. הריבית בארה”ב נותרת מעל 5%, ותשואות האג”ח הממשלתיות ארוכות הטווח שומרות על רמות גבוהות. ולמרות זאת – המניות ממשיכות לטפס.

לפי ניתוח שפורסם ב־Financial Times, ייתכן שהשוק מפחית את החשיבות של העלות האלטרנטיבית של הון, או לחלופין מאמין שהורדות ריבית עתידיות יגיעו מהר יותר מהתחזיות הנוכחיות. כך או כך, התמחור הנוכחי אינו מגיב בצורה טיפוסית לסביבת הריבית.

פרמיית הסיכון נעלמה: סימן לשאננות?
אולי הסימן הבולט ביותר לכך שהשוק “מתעלם מהמציאות” הוא העלמותה של פרמיית הסיכון. בעוד שהאיומים הגיאופוליטיים – מסין ועד המזרח התיכון – מתגברים, ובארה”ב עצמה מתקרבות בחירות בעלות פוטנציאל לאי-יציבות, המשקיעים ממשיכים לנהור למניות כאילו אין כל סיכון באופק.

ה־FT טוען כי מדובר במצב מסוכן: הפער בין תשואות שוק המניות לבין האג”ח הצטמצם לרמה הנמוכה ביותר מזה שני עשורים, ומצב זה עשוי להתהפך בבת אחת אם יופיע טריגר שלילי.

CAPE אינו מדד לתזמון שוק – אבל הוא מאותת על תשואות נמוכות קדימה
חשוב להדגיש: מדד CAPE לא מנבא מתי השוק יפול, אלא מצביע על פוטנציאל התשואה לטווח הארוך. לפי ניתוח של Research Affiliates, בכל פעם בעבר שבה CAPE חצה את רמת 35, התשואות הריאליות לטווח של 10 שנים נותרו נמוכות, סביב 2%–5% בשנה.

יותר מזה: כתבה ב־The Irrelevant Investor מצביעה על כך שמאז שנות ה־80 נרשמה מגמה כללית של עלייה ב־CAPE, כך שייתכן שמדובר בשינוי מבני קבוע, לא באנומליה זמנית.

סיכום: בועה קלאסית או שינוי פרדיגמה?
רמת ה־CAPE של יולי 2025 ללא ספק חריגה – אך לא חד־משמעית. בשונה מהעבר, השוק מונע מרווחים אמיתיים, אך גם מהייפ עתידני, ריכוזיות חסרת תקדים, ושאננות מובהקת לסיכון. ייתכן ש־2025 תיזכר כשנה שבה “הפעם זה באמת היה שונה” — אך ייתכן גם שלא. בשוק כה תלוי במיעוט חברות, כל אכזבה אחת עלולה לטלטל את הקרקע כולה.