שנת 2025 מסמנת מפנה מרכזי בניהול המדיניות המוניטרית של מדינות העולם. לאחר גל אינפלציוני חמור בשנים 2021–2023, שהחל בעקבות מגפת הקורונה, שיבושי שרשראות האספקה והלחץ הגיאופוליטי, חלק מהמדינות המובילות הצליחו לייצב את רמות המחירים. כתוצאה מכך, מספר בנקים מרכזיים החלו להוריד ריבית בזהירות. מנגד, כלכלות אחרות ממשיכות להיאבק באינפלציה גבוהה, תוך שמירה על ריביות שיא. האתגרים משתנים לפי אזור, אך מגמת השינוי כבר ניכרת: העולם עובר משלב של ריסון חמור למהלך זהיר של התאוששות.

האינפלציה: ירידה עולמית – אך לא אחידה

האינפלציה העולמית ירדה בשנה החולפת לרמה ממוצעת של כ-4%, אך ההבדלים בין המדינות בולטים. במדינות ה-G7 נרשמה אינפלציה נמוכה יחסית, באזור ה-2.5%, בעוד שבשווקים מתעוררים מסוימים, האינפלציה נותרה דו-ספרתית ואף גבוהה מכך. הסיבות לפערים נעוצות בשילוב של מדיניות תקציבית, יציבות פוליטית, תלות ביבוא מזון ואנרגיה, ומידת עצמאות הבנק המרכזי בכל מדינה.

המדינות שכבר הצליחו להחזיר את האינפלציה לרמות קרובות ליעד של 2% – כמו אוסטרליה, קנדה ואזור היורו – עושות זאת בזכות שילוב בין צמצום היצע כספי לבין האטה כלכלית מבוקרת. לעומת זאת, מדינות דוגמת טורקיה, רוסיה וארגנטינה ממשיכות לחוות אינפלציה גבוהה בשל חוסר אמון במדיניות הכלכלית המקומית, תהליכים פוליטיים לא יציבים ושחיקה בערך המטבע המקומי.

הריבית: כלי מוניטרי בשימוש מתוחכם

ריבית הבסיס היא אחד הכלים המרכזיים בארגז הכלים של הבנק המרכזי, ונכון ל-2025 אנו עדים לשני דפוסים עיקריים. הקבוצה הראשונה, הכוללת את ארה״ב, האיחוד האירופי ואוסטרליה, נכנסה לשלב של קיצוץ הדרגתי בריבית, במטרה לאזן בין עידוד הצמיחה לבין שמירה על יציבות מחירים. מדינות אלו עברו כבר את שיא מחזור ההעלאות, וכעת שוקלות כל צעד נוסף בקפדנות.

מנגד, מדינות כמו בריטניה ממשיכות להחזיק ריביות גבוהות, מתוך זהירות כלפי אינפלציה “דביקה” – כזו שאינה מגיבה במהירות למהלכים מוניטריים. בה בעת, טורקיה ורוסיה שומרות על ריביות גבוהות במיוחד, מעל 15%, בניסיון לרסן אינפלציה דו-ספרתית עיקשת ולייצב את המטבע.

בארה”ב, הריבית נותרה גבוהה יחסית, אך כבר החלה תנועה כלפי מטה. הפדרל ריזרב מבצע ניתוח נתונים עדכני, שכולל את שוק העבודה, צריכה פרטית ותשואות בשוק האג”ח, כדי לקבוע אם להמשיך בקיצוצים. באירופה, הריבית כבר קוצצה שמונה פעמים בתוך כשנה, תוך שמירה על תחזית זהירה להמשך, בהתאם להתפתחויות בזירה הכלכלית והפוליטית.

ניגודים מובהקים בין מדינות

התמונה העולמית מתאפיינת בפער מובהק: בעוד שמדינות מפותחות רבות מציגות אינפלציה מתמתנת וריבית נייטרלית, כלכלות מתפתחות רבות עדיין נאבקות באי-יציבות מוניטרית. כך למשל, בעוד שבאוסטרליה רמת הריבית ירדה ונמצאת בטווח של 3-4%, בטורקיה הריבית נושקת ל‑43% — מצב קיצוני המשקף לחצים פנימיים חמורים. ברוסיה, השפעות הסנקציות, המלחמה והיחלשות הרובל ממשיכות להקשות על בלימת האינפלציה, והבנק המרכזי נוקט בריבית של מעל 18%.

בריטניה מצויה בעמדה ביניים: האינפלציה ירדה, אך בקצב איטי מהצפוי. הבנק המרכזי שם פועל באיטיות רבה יותר מחשש לאינפלציה חוזרת, במיוחד על רקע תנודתיות בשוק הדיור והעבודה. מנגד, קנדה, ניו זילנד ושוודיה כבר החלו להוריד ריבית, והשווקים מתמחרים קיצוצים נוספים עד סוף השנה.

התחזית לעתיד: זהירות לצד תקווה

התחזיות המוניטריות הגלובליות לשנים 2025–2026 מצביעות על אפשרות לרגיעה מסוימת בשווקים. רוב הכלכלנים סבורים כי הריבית הממוצעת תמשיך לרדת, אך בקצב מתון ותחת פיקוח הדוק. הסיכון המרכזי לטווח הקצר נוגע לעלייה חוזרת באינפלציה כתוצאה מהתאוששות חדה מדי בביקוש, במיוחד אם תתרחש פתיחה מהירה מדי של ברזי האשראי.

בנוסף, קיימים גורמים גיאופוליטיים שעלולים לשבש את התחזיות – בהם מלחמות סחר, מגבלות על תנועת הון, או לחצים פוליטיים על בנקים מרכזיים מצד ממשלות פופוליסטיות. הדו”חות האחרונים של מוסדות פיננסיים בינלאומיים מדגישים את החשיבות בהמשך העצמאות המוסדית של בנקים מרכזיים, ואת הצורך במדיניות תקציבית אחראית שתומכת באג’נדה מוניטרית.

הצמיחה הגלובלית צפויה לעמוד סביב 3 % בשנים הקרובות – קצב סביר, אך רחוק מרמות הטרום-קורונה. כלכלות מבוססות צפויות לצמוח בקצב מתון, בעוד שמדינות מתפתחות יובילו את הגידול העולמי, אך יתמודדו עם אתגרים של אינפלציה, חוב חיצוני ומימון השקעות.