ב־1 באוגוסט 2025 פרסמה סגנית יו”ר הפדרל ריזרב לפיקוח, מישל בואומן, הצהרה חריגה ומנומקת היטב שבה הביעה הסתייגות מהחלטת ועדת השוק הפתוח (FOMC) שלא להפחית את הריבית בהחלטתה האחרונה. בעוד מרבית חברי הוועדה תמכו בשמירה על רמת הריבית הנוכחית, בואומן קראה להפחתה של 25 נקודות בסיס, בנימוק שמדיניות מוניטרית מרסנת אינה מתאימה עוד למצב המאקרו־כלכלי הנוכחי. מדובר באיתות משמעותי לכך שייתכן והפד עצמו עומד בפתחו של שינוי פרדיגמה, שבו סיכון להיחלשות שוק העבודה גובר על החשש מאינפלציה חוזרת.

האינפלציה מתקרבת ליעד – אך שוק העבודה מאותת חולשה

בואומן מציינת כי האינפלציה התמתנה באופן ניכר וממשיכה לנוע בהתמדה לעבר יעד ה־2% של הפד, אם מנכים את ההשפעות הזמניות של מכסים. בפרט, מדד הליבה לצריכה פרטית (Core PCE) ירד ביוני ל־2.5%, ירידה משמעותית מהשיא של 2.9% שנרשם בדצמבר אשתקד. הקירוב הזה ליעד, יחד עם האטה במגזר השירותים שאינו רגיש למכסים, מחזק את עמדתה לפיה אין עוד הצדקה להותיר את הריבית ברמה מרסנת.

אולם המוקד בדבריה הוא דווקא במתרחש בשוק העבודה. אמנם שיעור האבטלה נותר נמוך והעסקה כוללת המשיכה לעלות, אך לדבריה ישנה שחיקה ברורה בדינמיקה של שוק העבודה, והולכים ומתרבים סימני החולשה. ירידה בהעסקה באזורים בעלי סיכון עסקי נמוך יחסית, כמו שירותי בריאות ורווחה, מצביעים על מגמה רחבה יותר של ירידה בביקושים וביכולת החברות לגייס עובדים.

שחיקה בביקושים פנימיים – והתנהגות שונה של המעסיקים

הצהרתה של בואומן כוללת התייחסות מפורטת להאטה בצריכה המקומית ובהשקעות הדיור, תוך שהיא מצביעה על כך שהעלאות הריבית המתמשכות הביאו להאטה בצמיחה הפנימית, בעיקר באוכלוסיות הפגיעות ביותר מבחינה פיננסית. בין השורות עולה חשש לכך ששיעורי הריבית הגבוהים הפכו מבלם אינפלציה לבלם צמיחה, עם פוטנציאל להשלכות שליליות על שוק העבודה.

לדבריה, החברות אינן ממהרות לפטר עובדים – ייתכן בשל הזיכרון הטרי ממחסור כוח האדם בזמן מגפת הקורונה – אך הן מפחיתות את קצב הגיוס וצמצמו שולי רווח, ולעיתים בולעות עלויות מבלי לגלגל אותן לצרכן. זהו שינוי התנהגותי מהותי, שמצביע על כך שהשוק העסקי כבר אינו נהנה מאותם מנועי צמיחה מהשנים האחרונות.

העדפת מנדט התעסוקה – הפד צריך לשנות משקלות

באופן חריג, בואומן קוראת להפנות את מוקד המדיניות המוניטרית מהתמקדות ביציבות מחירים לעבר שימור תעסוקה מלאה. היא מדגישה כי אם המגמות לא ישתפרו בקרוב, ייתכן שחברות ייאלצו להתחיל בפיטורים – והפעם, תהליך הגיוס חזרה יהיה פחות קשה מבעבר, נוכח הירידה החדה בביקוש לעובדים.

הטיעון שלה ברור: הסיכון הכלכלי כיום אינו בהתפרצות אינפלציונית, אלא בהידרדרות בשוק העבודה, אשר תוביל לירידה חדה בצמיחה, לצמצום בהוצאה הפרטית ולהעמקת אי־השוויון הכלכלי. לפיכך, מדיניות מוניטרית הדוקה מדי אינה משיגה עוד את מטרותיה, אלא מחמירה את הסיכונים המערכתיים.

קריאה לפעולה יזומה – לפני שנדרשת התערבות חדה

המסר המרכזי של בואומן מופנה פנימה – לוועדה עצמה – והוא קריאה לנקוט פעולה יזומה ולהתחיל תהליך מעבר לריבית ניטרלית. היא מזהירה כי היסוס מיותר עלול להוביל את הפד לנקודת קצה, שבה תידרש הפחתת ריבית חדה ודרמטית כדי לבלום פגיעה בשוק התעסוקה, מהלך שיהיה הרסני יותר משינוי מדוד מראש.

לפי תפיסתה, מעבר יזום לריבית ניטרלית יסייע לשמר את התקדמות הפד לעבר שני יעדיו – תעסוקה ויציבות מחירים – ולהימנע מהצורך ב”ניקוי משק כנפיים” מוניטרי חריף בעתיד. מדובר בגישה פרואקטיבית שמבקשת לנהל את הסיכונים לפני שהם מתממשים באופן בלתי הפיך.

אחריות מוסדית, לא רק תגובתיות

בואומן מסיימת את הצהרתה בהדגשה על חשיבות העקביות והשקיפות בקבלת ההחלטות, במיוחד בתקופות של שינוי כלכלי. היא מכירה בכך שחבריה לוועדה עשויים לראות את הדברים אחרת, אך מדגישה את מחויבותה לפעול בהתאם לתנאי השטח ולא רק לתחזיות – גם כאשר מדובר בעמדת מיעוט.

לדבריה, השגת מטרות הפד מחייבת קבלת החלטות שמותאמות למציאות, ולאו דווקא שמרניות מטבען. בהקשר זה, התנגדותה להחלטה נובעת לא מהבדל ערכי, אלא מהבדל בתזמון – והיא מתריעה כי המתנה נוספת עלולה לעלות ביוקר לשוק העבודה ולכלכלה האמריקאית כולה.