במרץ השנה (2020) אושרה בזמן שיא של שבוע אחד בלבד תכנית הסיוע האמריקאית לשוק המקומי המדמם בעקבות הקורונה, ובהיקפי שיא שלא נראה כמותו בארה”ב או בעולם כולו – שני טריליוני (או אלפיים מיליארדי) דולרים. סיוע החירום שנועד לאושש את הכלכלה האמריקאית שנפגעה עמוקות בעקבות הקורונה חולק ביד רחבה. חולקו צ’קים לאזרחים, ניתנו הלוואות בתנאים נוחים לעסקים קטנים, כוסו שיעורים נרחבים מתשלומי השכר לחברות בתחומי התעופה, התחבורה והנופש, מומנו הוצאות של בתי חולים וגופים מוסדיים בתחום הרפואה – ועוד. לאורך כמעט עשרה חודשים מאז תכנית הסיוע הראשונה שהשאירה את כל העולם משתאה, ולצד מערכת בחירות מקרטעת שפגעה ברצון וביכולת של הקואליציה והאופוזיציה להגיע להסכמות – יוצא לדרך עכשיו הגל השלישי של תכנית הסיוע האמריקאית, עם 900 מיליארדי דולרים חיוורים שיחולקו כקצבאות ותקציבים. ובעוד ביידן קורא לתכנית “מקדמה”, טראמפ, הנשיא הפורש, ממהר להגדיר אותה כמחפירה. האם התכנית השלישית לסיוע לכלכלה האמריקאית תעשה שינוי? האם הדולר הצולל, מיליוני המובטלים האמריקאים החדשים, העסקים הקטנים שנסגרו או ענפים שלמים במשק שעומדים על סף הכחדה יזכו לנשימה אחת של אוויר צלול? כנראה שלא. כל הפרטים – לפניכם.

לאן יילכו המיליארדים של תכנית הסיוע של סוף השנה האזרחית?

ביחס לשתי תכניות הסיוע שכבר חולקו לאמריקאים, תכנית הסיוע הזו מדגישה בעיני רבים את אזלת היד של המערכת האמריקאית. 900 מיליארדי הדולרים של התכנית מיועדים לחלוקה באופן הזה:

• כשליש מהתקציב (325 מיליארדי דולרים) יועמדו לטובת הלוואות וסיוע לעסקים קטנים ולעצמאיים
• כמעט 20% מהתקציב (כ – 170 מיליארדי דולרים) מיועדים להיות מחולקים לאזרחים בהמחאות
• עוד 13% מהתקציב (כ – 120 מיליארדי דולרים) יוקצו לסיוע למובטלים)
• כ – 10% מהתקציב יושקעו בחינוך ובסיוע למסגרות לימוד
• 6% מהתקציב לטובת הטיפול והמעקב אחר הנגיף, חיסונים ובדיקות
• קצת פחות מ – 5% מהתקציב יוקצו לתחבורה
• השאריות יוקצו לסיוע למשפחות מעוטות יכולת, למימון הוצאות והפסדים של מוסדות ההון והבנקים, לסיוע בחקלאות ובתזונה, ועוד.

האם זה מה שאזרחי ארה”ב צריכים כדי לצאת מהבוץ?

מאז תחילת 2020, ניראה שחוקי המשחק בכל העולם השתנו. כאן בישראל אנחנו רואים בכל שבת אלפים יוצאים להפגין, חוקים ותקנות נקבעים ומשתנים, עסקים נפתחים ושוב נסגרים. בארה”ב ניראה שהמצב אינו שונה, על אף הגישה המתירנית יחסית של טראמפ לעניין נגיף הקורונה, חוסר הכוונה להכריז על סגרים כלליים והניסיון לשמור על חזות “עסקים כרגיל”, לצד בחירות מתישות שנערכו ממש לאחרונה במדינה – לא ניראה שחבילת הסיוע הנוכחית, שתספק לבתי אב תוספת זניחה ולמובטלים הכנסה של כ – 300 דולרים בשבוע, באמת תשנה את התמונה.

ואכן, מטרת תכנית הסיוע לא היתה “להוציא את המשק מן הבוץ” אלא לייצר מנגנון התנעה שהמשק יפתח מעצמו – רק שעם החורף הלא פשוט שעובר על ארה”ב, עם כ – 200,000 מקרים חדשים של נשאים בכל יום ואלפי נפטרים ברחבי המדינה – לא בטוח ש”זריקת העידוד” הממשלתית תגרום להתנעה של עסקים קטנים, ליצירת מקומות עבודה, לשינויים בביקושים, בייבוא או בייצוא. במילים אחרות: ניראה שתכנית הסיוע הנוכחית לא תעשה יותר מאשר לסייע לאלה המתקשים לשמור את הראש מעל המים בתשלום חודש נוסף של שכירות.

החוב הלאומי של ארה”ב צמח במהלך השנה האחרונה בלא פחות מאשר ארבעה טריליוני דולרים. ניראה שארה”ב, ממש כמו מרבית מדינות אירופה וגם ישראל, תמצא את עצמה בעוד לא הרבה זמן מול שוק מקרטע של כלכלה מצומצמת, לאחר מעל שנה של תהפוכות, סגרים, הוצאות ענק ולעומתן קיטון דרמאטי בהכנסות.

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור מהווה יעוץ מקצועי להשקיע בתחום כזה או אחר