כל מי שטייל בניו זילנד יספר כי מדובר בעולם אחר של שקט ושלווה. מדינת האיים המרוחקת מכל מדינה אחרת, מציעה נופים ירוקים הנפרסים עד האופק ומקומיים שנראים שלווים וחייכנים. איכות החיים בניו זילנד נחשבת גבוהה אולם האם זו האמת? בשנים האחרונות, אנחנו רואים עלייה במדדים המסמנים מצוקה של המקומיים: שיעור הילידים החיים מתחת לקו העוני עולה, שיעור העוזבים ואפילו המתאבדים מקרב הצעירים של ניו זילנד מזנק בקצב מדאיג.  למרות הכל, הכלכלה המקומית הצליחה להתאושש בצורה בלתי רגילה ממשבר הקורונה כאשר המדינה מציגה צמיחה יוצאת מן הכלל, כאשר ברבעון השני של 2020 המדינה הציגה צמיחה של 13.9% והשנה ברבעון המקביל צמיחה של 2.8%.

בתחילת שנת 2021 הוכתרה ניו זילנד כהצלחה מטאורית בכל מה שקשור להתמודדות עם נגיף הקורונה. היא היתה המדינה הראשונה שהכריזה על אפס חולים ובפברואר 2021 אפילו זכתה להעלאה בדירוג האשראי שלה במדד העולמי של חברת S&P. אמנם נכון, ממש לאחרונה התגלה מקרה נוסף של קורונה בתחומי מדינת האיים הקטנה וראשת הממשלה נדרשה לקבוע ממש בימים אלה מתווה מדיניות חדש: האם תמשיך במדיניות אפס סובלנות לנגיף, עם סגר מוחלט ואפס תנועה במדינה, או שמא תגמיש את ההגבלות, לאור תשישות האוכלוסייה והחודשים הארוכים שבהם המשבר ממשיך ומאיים על מדינות העולם?

ניו זילנד נהנתה מצמיחה של כ – 13.9% בתוצר, ברבעון השני של 2020, כששאר כלכלות העולם ספגו צניחת שערים של עשרות אחוזים עד סוף הרבעון הראשון ועוד לא הספיקו להבין את כללי המשחק החדשים של תקופת הקורונה. אבל לצד הנתונים המאוד מחמיאים הללו, אנחנו יכולים לדבר על בועת נדל”ן עם קצב עליית מחירים של כמעט 100% בעשור האחרון; על עשרות אלפי מקומיים שעוברים להתגורר בקרוואנים פשוט מפני שאין להם כסף למימון רכישה או השכרה של דירה; על שיעורי עוני של מעל 20% בקרב ילידים ושיעורי התאבדות בקרב צעירים מהגבוהים במדינות ה – OECD; ועל שיעורים גבוהים של ירידה מהמדינה לטובת מגורים במדינות שבהן היחס בין השכר הממוצע ליוקר המחיה הוא נוח יותר. ניו זילנד נחשבת מהמדינות הבטוחות, המרהיבות והנינוחות שאפשר למצוא בעולם. מדובר במדינת איים שהמדינה הכי קרובה אליה היא אוסטרליה, והיא נמצאת במרחק 2,000 קילומטרים. מטבע הדברים, ניו זילנד למדה להסתמך בעיקר על עצמה. היא לא סובלת מגבולות עתירי קונפליקטים עם מדינות אחרות ויש לה שליטה מוחלטת על הגבולות שלה: קשה מאוד “להסתנן” לניו זילנד.

ראש ממשלה שהבטיחה להביא שינוי

בראשות המדינה נמצאת הגברת ג’סינדה ארדרן מאז אוקטובר 2017, והחלה זה לא מכבר את כהונתה השנייה, היא נחשבת לסיפור הצלחה, כשמצע של שוויון כלכלי לכולם חרוט על דגלה ומנחה את דרכה. ממש לאחרונה (מרץ 2021) הודיעה על העלאה משמעותית, של 1.14 דולרים, לשכר המינימום השעתי במדינה, מהלך שצפוי להשפיע על השכר החודשי של כ – 175,000 עובדים במדינה ולהעלות את כלל השכר במשק בכ – 216 מיליון דולר. עוד, הודיעה ארדרן באותה ההזדמנות על העלאת המיסוי על הכנסות חודשיות של העשירים של ניו זילנד, ל – 49% לשכר של מעל 180,000 דולר ניו זילנדי בשנה. כאן, מדובר על כ – 2% מאוכלוסיית מדינת האיים הקטנטנה, ועל תוספות ניכרות להכנסות הממשלה ממיסים. האם, בהסתכלות אחורה, עומדת ראשת הממשלה בהבטחותיה ואכן מביאה שינוי ורווחה כלכלית לשכבות האוכלוסייה החלשות יותר במדינה? לא בטוח. אמנם, בממשלת ארדרן מכהן מספר שיא של מאורים, הם הילידים ששיעורי העוני בקרבם הגבוה ביותר במדינה, אולם מחירי הדיור לא ירדו, שיעורי העוני בקרב ילידים לא השתנו משמעותית, והתפרצות נוספת של נגיף הקורונה במדינה הקטנה בעלת המאניירות החרדתיות והטוטאליות להתמודדות עם משברי בריאות מסוג זה – בוודאי לא עוזרת.

צעירי ניו זילנד עוזבים את המדינה

בשנים האחרונות, אלפי צעירים ניו זילנדים עוזבים את המדינה, בתקווה למצוא מקום מגורים נוח יותר מבחינה כלכלית להכות בו שורשים. הבעיה המרכזית שצעירי ניו זילנד רואים מולם הוא הקושי להתמודד עם מחירי הדיור שהולכים ועולים. מחסור משמעותי בהיצע נכסים למכירה, אל מול ביקוש קשיח יחסית, גורר עליות מחירים הן בשוק הרכישות והן בשוק השכירות של הנדל”ן על האי. האם הכלכלה של ניו זילנד תצליח לספק יותר יציבות ועתיד בהיר יותר מבחינה פיננסית לתושבים המקומיים, בתקופה של חוסר וודאות עולמית? לנו, נותר לחכות ולראות.

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור בו מהווה ייעוץ מקצועי לבצע השקעות בתחום כזה או אחר.