כשהעולם כולו עוד נאבק עם סגרים ובידודים, כלכלת סין, שהיתה הראשונה להיחשף למשבר הקורונה עוד בשנת 2019, הראתה סימני התאוששות שמשכו אליה את עיניהם של משקיעים מכל קצוות תבל. לרגע, ניראה היה שהמדינה שהתחילה את הסחרור בשוק ההון שעוד ידובר בו שנים רבות, התאוששה באופן מעורר התפעלות. אבל אז, בסביבות יוני של שנת 2021, התעוררו הניצנים הראשונים של מה שיתפתח לכדי מהלך מוזר מאוד, כמו גם יקר, מטעם ממשלת סין. זה התחיל עם ג’ק מא, מנכ”ל קבוצת עליבאבא שלאחר התבטאות אנטי ממשלתית נעלם באופן בלתי מוסבר, ואף לא הופיע לצילומי סדרת ריאליטי בהשתתפותו.

זה המשיך בהטלת קנסות כבדים על קבוצת עליבאבא, מענקיות הטכנולוגיה של סין, באופן שנגס בשווי השוק של החברה וברווחיות שלה והעלים מיליארדים משורות הרווח שלה.

בהמשך, פרסמה ממשלת סין תקנות חדשות ותמוהות, בוודאי בעיני משקיעים מן המערב, בנוגע ל”חלוקה שוויונית יותר של העושר”. התקנות כללו התייחסות לשיתוף מידע (עם גורמים מן הממשלה, כמובן), הגבלת פעילות בין לאומית ועוד.

התקנות הללו הרחיקו משקיעים משוק ההון הסיני במהירות. אבל לא רק השינויים הללו מבית משפיעים כעת על הכלכלה הסינית. כמעט כל מה שאפשר לכנות אותו “מנוע צמיחה”, או בסין “ענפי זריחה” – סובל משפע של אתגרים שמובילים את הכלכלה הסינית למשבר של האטה בצמיחה.

שלושת המנועים הגדולים של הכלכלה – כמעט עצרו מלכת

אם כן, התקנות החדשות שהשפיעו בעיקר על החברות הגדולות והמונפקות של סין, על ענקיות טכנולוגיה ודיגיטל – נגסו כאמור ברווחי החברות והובילו אותן להאטה כלכלית כפויה. המשמעות היתה אובדן כולל של עד 3 טריליוני דולרים על פי הערכות, בשווי השוק של חברות דיגיטל סיניות.

לצד הרגולציות החדשות, עוד שני אתגרים שסין מתמודדת איתם, ממש כמו מרבית שאר העולם, הם קשיים בשרשראות האספקה וחוסר דרמטי במקורות אנרגיה כמו נפט. סין הוציאה זה לא מכבר הודעה לשאר העולם, בו ציינה כי היא מוכנה לרכוש נפט או גז נוזלי “בכל מחיר”. השפעות המחסור בנפט כבר מזמן מורגשות ברחבי סין, עם הפסקות חשמל יזומות במפעלי ייצור ובקניונים ומרכזי צריכה.

גם שרשרת האספקה, בים וביבשה, משפיעה על העלויות והקצב של הייצור הסיני – המדינה היצרנית הגדולה בעולם. סחורות שתקועות במשך ימים ארוכים בדרכן בים ממקום למקום ומחסור בנהגים ובאנשי מקצוע בתחום התובלה, מייקרים ומאטים את תהליכי האספקה של חומרי תשתית וחומרי גלם, מאטים את הייצור, משפיעים על המחירים ומקשים על הכלכלה הסינית להתאושש.

ההשפעה האחרונה על הכלכלה הסינית היא כמובן משבר הנדל”ן. מאז חודש יולי השנה מתמודדת ענקית הנדל”ן אוורגראנד, חברת הנדל”ן השניה בגודלה בעולם, עם קשיים כלכליים משמעותיים ונכון להיום, ניראה שהיא עומדת בפני חדלות פירעון. זה יותר את סין עם מאות פרויקטי בינוי שהותחלו ולא יסויימו על ידי החברה, ועם מאות אלפי אזרחים שהשקיעו כספים בנכס נדל”ן שאותו לא יקבלו בזמן הקרוב, ובוודאי לא בתאריך עליו התחייבה החברה בהסכם המכר.

מה קורה בשוק ההון הסיני?

כפי שניתן לנחש מכל האמור – המניות הסיניות שנמכרות בבורסות בין לאומיות, כמו וול סטריט או הנאסד”ק, איבדו שיעורים ניכרים מערכן: מניית ביידו איבדה השנה מעל 46% ממחירה, קבוצת עליבאבא איבדה השנה מעל 50% משווי המניות, מניות ענקית הדיגיטל טנסנט איבדו מאז תחילת 2021 כ – 21.5% ממחירן, אוורגראנד (שנזכיר כי ניראה שהיא הולכת לקראת תהליך של חדלות פירעון) איבדה השנה מעל 86% ממחיר המניות שלה. המדד הסיני הבולט, מדד שנגחאי או מדד SSE, עלה מאז תחילת השנה ב – 2.49%, נתון צנוע מאוד ביחס לביצועי מדדים בשווקי הון אחרים בעולם, כמו למשל מדד הדאו ג’ונס שהרוויח השנה תשואה של כמעט 14.5%, מדד הדאקס הגרמני שהרוויח מתחילת השנה כ – 10.5%, מדד ה – S&P 500 שהשיג מתחילת 2021 תשואה של 22.6%, ואפילו מדד תל אביב 125 שהשיג מתחילת השנה תשואה של 23.7%.

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור בו מהווה ייעוץ מקצועי לבצע השקעות בתחום כזה או אחר.