ב-6 ביולי 1934, הקונגרס האמריקאי אשרר את הקמתה של רשות ניירות הערך של ארצות הברית (SEC) – Securities and Exchange Commission. אבן דרך זו לא הייתה מקרית; היא הייתה תגובה ישירה והכרחית להתמוטטות שוק ההון ב-1929 ולמשבר הכלכלי החריף שבא בעקבותיו – השפל הגדול. הקמת ה-SEC סימלה שינוי מהותי בגישת הממשל הפדרלי לפיקוח על שוק ההון, כזה שנועד להחזיר את אמון הציבור במערכת הפיננסית ולמנוע הישנות של קטסטרופה דומה.

עידן של פרוקסי רגולטורי: הכאוס שקדם להקמה

לפני 1934, המסחר בבורסות האמריקאיות היה כמעט ואינו כפוף לפיקוח רגולטורי אפקטיבי. השווקים פעלו תחת הנחה רווחת – אך מסוכנת – כי “שוק חופשי יתקן את עצמו”. האמונה הייתה כי כוחות השוק לבדם יאזנו את ההתנהלות הפיננסית וימנעו חריגות משמעותיות. אולם, קריסת וול סטריט באוקטובר 1929 הוכיחה אחרת באופן כואב וחד משמעי. אלפי משקיעים, הן קטנים והן גדולים, איבדו את חסכונות חייהם בן לילה. אמון הציבור במערכת הפיננסית קרס לרמה חסרת תקדים, ורבים איבדו את פרנסתם ואת ביטחונם הכלכלי, מה שהוביל לשנים של מצוקה כלכלית עמוקה ברחבי ארה”ב.

הכאוס שאפיין את השווקים לפני הקמת ה-SEC כלל מגוון רחב של פרקטיקות מפוקפקות: מניפולציות מחירים, שימוש במידע פנים (אינסיידר טריידינג), הנפקות חסרות שקיפות, הצהרות כוזבות וחוסר אחריות תאגידית. משקיעים לא קיבלו מידע מהימן על החברות שבהן השקיעו, וברוקרים וסוחרים יכלו לבצע פעולות מפוקפקות ללא כל חשש מענישה. היעדר פיקוח אמין אפשר התפתחות של סביבה פורה להונאות ולניצול, אשר פגעו קשות ביציבות הפיננסית.