שאלת הדומיננטיות הכלכלית בעולם של היום אינה נמדדת רק בהיקפי יצוא, תוצר לאומי גולמי או גיוסי הון, אלא בראש ובראשונה ביכולת לייצר. ייצור תעשייתי משקף את עומק הכלכלה, את רמות החדשנות, ואת השרידות של מדינה מול משברים עולמיים. מפת הייצור הגלובלי לשנת 2023, שפורסמה על ידי חטיבת הסטטיסטיקה של האו”ם ומאגר הנתונים Statista, מציגה באופן חזותי את חלוקת הערך הגולמי של התעשייה בין מדינות העולם – ויוצרת היררכיה כלכלית מרתקת בין מזרח ומערב, בין מעצמות ותיקות למתפתחות.

סין ממשיכה להוביל: כ-30% מכלל הייצור העולמי

המספר הבולט ביותר במפה הוא ללא ספק $4.8 טריליון – ערך התפוקה התעשייתית של סין בשנת 2023. מדובר בכ-31% מכלל הייצור העולמי, נתון שמציב את סין בראש התעשייה הגלובלית, הרבה לפני כל מדינה אחרת. ארצות הברית, שממוקמת שנייה, מייצרת תעשייה בשווי של $2.8 טריליון – פחות מ-60% מהיקף התעשייה הסינית. מדובר בהיפוך חד של מגמה היסטורית: עד 2010, ארצות הברית הובילה את עולם הייצור, אך מאז עקפה אותה סין – והיא לא מביטה לאחור.

הפער בין שתי המובילות מחדד את היתרון המבני שיש לסין: היקף עצום של כוח עבודה, תשתיות לוגיסטיות מפותחות, שליטה בשרשראות אספקה, ומערכת תמריצים ממשלתית שתומכת בתעשייה הכבדה, המתקדמת והבסיסית כאחד.

מרכזים נוספים: אירופה, אסיה וארצות הברית

אחרי סין וארה”ב, שמהוות יחד כמעט חצי מהייצור העולמי, ממוקמות גרמניה ויפן – כל אחת עם תוצר תעשייתי של $800 מיליארד דולר. שתי המדינות משמרות את מעמדן כמובילות טכנולוגיות בתחום הרכב, המכונות התעשייתיות והמוליכים למחצה. יפן, עם אוכלוסייה מבוגרת יחסית, מצליחה להישאר רלוונטית בזכות אוטומציה ויעילות. גרמניה, מצידה, משקיעה רבות בהנדסה מתקדמת ובייצוא של תעשייה איכותית, בעיקר באירופה אך גם לשווקים גלובליים.

קוריאה הדרומית והודו, כל אחת עם תעשייה של $500 מיליארד, משקפות שתי מגמות שונות: קוריאה נשענת על תעשייה אלקטרונית וחדשנות, בעוד הודו מתחזקת בזכות ייצור בסיסי בהיקפים נרחבים, שמגיע מהתרחבות כוח העבודה הזול, כמו גם ממדיניות “Make in India” של ממשלת מודי.

אירופה: מבוזרת אך איכותית

אירופה מציגה תמונה מעניינת של מגוון מדינות עם נפחי ייצור משמעותיים אך לא מרוכזים. מלבד גרמניה, ניתן למצוא גם את איטליה עם $400 מיליארד דולר, צרפת, בריטניה ורוסיה עם $300 מיליארד כל אחת, וספרד, שווייץ, אירלנד, פולין והולנד עם $100–$200 מיליארד. המשמעות היא שגוש היורו שומר על תשתית תעשייתית רחבה, אם כי לא בהכרח מתקדמת או מרוכזת כמו בסין וארה”ב.

המגוון התעשייתי האירופי כולל תחומים כמו תרופות, מכונות, תעשיות ביטחוניות, רכבים, תעשייה כימית, וייצור דיוק – כל אחד מהם מבוסס באזורים גאוגרפיים שונים. לדוגמה, צרפת בולטת בתעשיית האווירונאוטיקה, שווייץ בתעשיית התרופות, והולנד בציוד אלקטרוני.

אמריקה הלטינית והמזרח התיכון: תעשייה מתפתחת אך מוגבלת

ברזיל היא המובילה בדרום אמריקה עם ייצור תעשייתי של $300 מיליארד, נתון מכובד יחסית לכלכלה שמבוססת רבות על חקלאות וחומרי גלם. עם זאת, התעשייה הברזילאית סובלת לעיתים מבעיות של פריון, רגולציה מסורבלת ויעילות נמוכה.

המזרח התיכון, שמיוצג על ידי טורקיה, ערב הסעודית והאיחוד האמירויות, תורם יחד מעל $600 מיליארד דולר לייצור העולמי – לא מעט, אך עדיין נמוך ביחס לפוטנציאל. טורקיה, עם תעשייה של $200 מיליארד, נהנית מקרבה לאירופה, כוח עבודה צעיר, ותחומי התמחות כמו טקסטיל, חלקי חילוף ורכב.

ניגודים בולטים בין תעשייה לערך מוסף

מעניין להשוות בין מדינות עם נתוני ייצור דומים אך תשתית כלכלית שונה לחלוטין. לדוגמה, יפן וגרמניה מייצרות כל אחת $800 מיליארד דולר, אך בעוד בגרמניה מדובר ביצוא נטו חיובי, ביפן ניכר בשנים האחרונות גידול בייבוא – מה שמעיד על תעשייה שמתמודדת עם קשיים תחרותיים.

גם הודו וקוריאה הדרומית מייצרות שניהם $500 מיליארד, אך בעוד קוריאה מייצרת בעיקר טכנולוגיה גבוהה (סמסונג, LG), הודו נשענת על תעשייה בסיסית יותר, כמו טקסטיל, כימיקלים ומתכות. המשמעות היא שהרכב התעשייה חשוב לא פחות מהיקפה – משום שהוא משפיע על רווחיות, חדשנות ויצוא.

עוד ניגוד מפתיע מופיע בין איטליה לרוסיה – שתיהן סביב $400 מיליארד תעשייה, אך בעוד איטליה מייצאת עיצוב, מכשור רפואי ותעשייה מתקדמת, רוסיה תלויה במשאבים טבעיים שגם נכנסים לקטגוריית ייצור, אך ללא ערך מוסף גבוה.

מגמות לעשור הקרוב: ייצור מקומי, תחרות על אוטומציה ומעבר ירוק

התעשייה העולמית צפויה לעבור שינויים עמוקים. ראשית, הקורונה והמלחמה באוקראינה האיצו מעבר לייצור קרוב לשוק (reshoring), מתוך רצון להקטין תלות באסיה. מדינות כמו מקסיקו, הודו ווייטנאם צפויות להרוויח מכך.

שנית, האצת המעבר לתעשייה ירוקה צפויה להשפיע על הרכב הייצור. מדינות שמתבססות על פחם או גז בתעשייה שלהן – כמו סין ורוסיה – עלולות למצוא עצמן נתקלות במכסי פחמן או לחצים סביבתיים. מאידך, מדינות אירופיות צפויות להרוויח ממעבר לטכנולוגיות נקיות ואוטומטיות.

שלישית, אוטומציה, בינה מלאכותית ופסי ייצור חכמים ישנו את מבנה כוח העבודה התעשייתי. מדינות כמו גרמניה, קוריאה ויפן משקיעות רבות בחדשנות תעשייתית, כדי להתאים עצמן לעולם שבו רובוטים מחליפים עובדים – מה שמעלה את הדרישה למיומנויות טכנולוגיות ומחזק את מדינות עם תשתית חינוכית חזקה.

סיכום: מפת התעשייה חושפת את מנועי הצמיחה האמיתיים

מפת הייצור של 2023 היא לא רק שיקוף של גודל כלכלי, אלא של מדיניות, אסטרטגיה והכשרה. סין מובילה לא רק בהיקף אלא גם ביכולת לספק את העולם. ארה”ב שומרת על מובילות איכותית, אירופה מציעה מבנה מגוון ויציב, ואסיה מציגה שילוב של מסה וחדשנות. המזרח התיכון ודרום אמריקה מתקדמים אך נדרשים לקפיצת מדרגה טכנולוגית כדי להתמודד עם העשור הבא.