המדיניות הפיסקלית יכולה להיות מרחיבה או מצמצמת. מדיניות פיסקלית מרחיבה מזרימה כספים למשק, למשל על ידי ייזום של פרויקטים חדשים בתחום התשתיות או בתחומים אחרים שהממשלה אחראית להם, יצירת משרות מדיניות, והגדלת הקצבאות והמענקים המשולמים. מדיניות פיסקלית מרחיבה מזרימה כספים למשק ומשפיעה על תהליך של עליית ביקושים. מעניין לציין שברוב המקרים, כשהממשלה מרחיבה את ההוצאות – היא יוצרת גירעון או חוב ציבורי, ומי משלם אותו בסוף? כמובן, אנחנו, האזרחים משלמי המיסים.

לעומת זאת, מדיניות פיסקלית מרסנת עוסקת בהוצאה של כספים מהמשק, למשל על ידי העלאת שיעור המיסים שהתושבים במדינה משלמים. כשהממשלה מושכת כספים מהמשק – היא מתניעה תהליך של “התייקרות” של המטבע המקומי.

המדיניות הפיסקלית היא כאמור רק זרוע אחת של התערבות בירוקרטית באיזונים שבמשק. הזרוע השניה היא המדיניות המוניטארית של הבנק המרכזי, שיכולה למשל להעלות או להפחית את הריבית במשק. שיתוף פעולה אסטרטגי בין שני כלי המקרו הללו בהתערבויות במשק, יביא בדרך כלל לתוצאות האופטימאליות מבחינת האיזון במשק.

תמיר קומיסרוב

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור בו מהווה ייעוץ מקצועי לבצע השקעות בתחום כזה או אחר.