בשנת 2019, השינוי בבסיס הכסף בישראל עמד על כ – 4.7 מיליארדי שקלים, כלומר, בסוף השנה הסתובבו בשווקים בישראל 4.7 מיליוני שקלים יותר מאשר בתחילתה. הגידול בכמות הכסף ש”מסתובבת” במשק היא טבעית ובריאה, בהתחשב בעובדה שהמחירים עולים בקצב אינפלציוני “בריא” וכי גם המדד מציג בתמונה הכוללת שלו עליה איטית ומבוססת. שיעורי אינפלציה שנחשבים מאוזנים, על פי בנק ישראל, עומדים על כ – 2.5%, והזרמות כספים של 4.7 מיליארדי שקלים נשמעים כמו סכום סביר לחלוטין, בהתחשב בעובדה שמסגרת תקציב הממשלה לשנת 2022 עמדה על כ – 453 מיליארדי שקלים.

אבל בשנת 2020, השנה שבה בחודש מרץ נכנסנו כולנו לבידוד, עלה בסיס הכסף במדינה בכמעט 27 מיליארדי שקלים, ובשנת 2021, גדל בסיס הכסף בכ – 27.3 מיליארדי שקלים. בחודשים אפריל, יוני וגם יולי של השנה שעברה התווספו לבסיס הכסף בישראל מעל 5 מיליארדי שקלים.

הגידול בבסיס הכסף במהלך שנת 2020, למשל, נבע ממספר גורמים: הממשלה והמוסדות הלאומיים הזרימו לשוק כ – 21.3 מיליארדי שקלים; המרות מט”ח בוצעו בכ – 72 מיליארדי שקלים. בנק ישראל דווקא משך מהשוק כ – 66 מיליארדי שקלים, בעיקר בשל מכרז לפיקדונות שקליים שמשך מהשווקים אל הבנק כ – 171 מיליארדי שקלים. התמונה בשנת 2021 היתה דומה – המשק סיים את השנה עם סכומי כסף גבוהים משמעותית ביחס לאלה עימם התחיל את השנה.

מה ההשפעות של הגידול בבסיס הכסף על השוק בישראל?

בשנתיים האחרונות, הממשלות ברחבי העולם מדפיסות כסף כאילו אין מחר. הפד, הוא הבנק המרכזי של ארה”ב, רכש לאורך תקופת המגיפה אג”ח ממשלתיות וקונצרטיות בכל חודש תמורת 30 מיליארדי דולרים, והלכה למעשה, מדובר בפעולה שבהשלכותיה היא דומה מאוד להדפסת כסף ופיזורו בשוק: הפד רוכש אג”ח ובתמורה מעניק כספים לממשלה או לחברות קונצרניות – ובכך מנפח את השוק במיליארדי דולרים בכל חודש.

ארה”ב לא לבד. הבנקים המרכזיים של מדינות רבות הזרימו סכומי עתק לשווקים במטרה למנוע את המיתון הנגרם כתוצאה מהנגיף החדש ששינה את חיינו, או לכל הפחות לצמצם אותו.

מה התוצאה של מהלך כזה? סגר, בידודים וקורונה, ההאטה בשווקים נבלמה תודות להזרמות הכספים המאסיביות של הבנקים המרכזיים, במדיניות מתערבת – שלא לומר אגרסיבית.

אבל בתחילת שנת 2022, עם שוך גל הקורונה והחזרה האיטית לשיגרה – השווקים מתעוררים לבוקר חדש, והם פשוט מוצפים בשטרות. עודף הכסף בשוק הופך את הכסף לזול, מה שמביא לעליות מחירים, או במילים אחרות – אינפלציה.

אם הזרמות הכספים בישראל ברמות גבוהות כל כך, איך זה שאין כאן אינפלציה?

במלך שנת 2021, עם ההתאוששות האיטית משינוי המציאות בעקבות הקורונה, עלו מחירי הנדל”ן במעל 10%. מחירי התובלה והאספקה עלו וגררו איתם רק לאחרונה שרשרת של עליות מחירים במגוון נרחב של מוצרים ושירותים, כולל שירותים מוניציפאליים כמו מיסי ארנונה, מים וחשמל.

סל המוצרים הבסיסיים בסופר התייקר במהלך השנה החולפת בכמעט 5%. אז נכון, קולות רבים מדברים על עליות המחירים והתהליכים האינפלציוניים הדרמטיים במדינות שמעבר לים, על כשלים בשרשראות האספקה הכוללות שינוע פנים מדיני והאטה בתהליכי הייבוא והייצוא. מחירי חומרי הגלם עלו. ניתן להתבונן על כל אלה באופן נקודתי ולהמשיך להחזיק בדעה שהמשק הישראלי הוא עמיד בפני המשבר העולמי שאנחנו רואים מכל עבר, אולם בהתבוננות ביקורתית יותר, אנחנו רואים שכמות הכסף העולה והשינויים בשווקים הגלובליים משפיעים על השוק הישראלי ומביאים עימם עליות מחירים. אם ללמוד מהשפעות משבר הסאב פריים שהופיע כאן באיחור והשפיע באופן מתון למשך תקופה לא מבוטלת, ניראה כי גם כאן אצלנו, משבר הפוסט קורונה נותן את אותותיו, והוא כפי הנראה, כאן כדי להישאר.

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור בו מהווה ייעוץ מקצועי לבצע השקעות בתחום כזה או אחר.